החלטה בתיק עמ"ת 34625-08-13

בפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] התשנ"ו 1996, על החלטתו של בית המשפט השלום בחיפה מ"ת 5506-07-13, (כב' השופט ע' רוזיניס) להורות על שחרורו של המשיב בתנאים.

על פי המתואר בכתב האישום, המשיב והגב' טטיאנה גיבסמן - בוקאעי (להלן: "המתלוננת") בני זוג. בתאריך 20/06/13 סמוך לשעה 18.30 התקשר המשיב לטלפון שברשות המתלוננת ואיים עליה בפגיעה בחייה ובגופה באומרו לה כי יבוא וישרוף אותה ואת בנותיה, זאת בכוונה להפחידה.

בהמשך, סמוך לשעה 00:50 הגיע אל בית המתלוננת ברח' יבנה 7 בחיפה, דפק בחוזקה בדלת, ולאחר שסירבה לפתוח, טיפס לביתה הנמצא בקומה השלישית והסיג גבול, באופן שנכנס אל הבית דרך המרפסת.

במעמד זה, לאחר שנכנס אל הבית, תקף את המתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה באופן שהפילה ארצה ובעט בראשה, עקב כך, נגרמה למתלוננת נפיחות בצד ימין בראש וחתך מדמם ביד שמאל, היינו חבלות של ממש.

בהמשך, משהגיעו השוטרים לבית המתלוננת והחלו לדפוק על הדלת, תקף המשיב שלא כדין את המתלוננת, באופן שהשכיבה על המיטה והטרידה, מכוח העובדה כי היא עתידה להעיד בחקירה נגדו נוכח תלונה ומעשיו, באופן שסתם את פיה באמצעות ידו ואמר לה להיות בשקט, שלא תפתח את הדלת למשטרה ושלא תתלונן נגדו.

בהמשך, משנכנסו השוטרים לבית, נמצא המשיב מתחבא בבוידם הבית.

בשל האמור לעיל, הואשם המשיב בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש - בן זוג, איומים והסגת גבול, עבירות לפי סעיפים 382(ג), 192 ו- 447(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

יחד עם כתב האישום, הוגשה  בקשה לבית המשפט השלום בחיפה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

ב"כ העוררת טען לקיומן של ראיות "טובות" להוכחות אשמתו של המשיב, תוך שמנה את הודעות המתלוננת על האירוע, הודעת שכן שנכח במקום, תמונות חבלות המתלוננת, דוחות פעולה של שוטרים ועוד.

באשר למסוכנותו של המשיב נטען כי זו מתבססת מכוח עילת מעצר סטטוטורית בגין אלימות במשפחה ובגין עילת מעצר  מסוכנות לשלום הציבור ובטחונו והחשש לשיבוש הליכי משפט, שכן, "המשיב כבר ביצע עבירה של הטרדת עד בבואו למנוע מהמתלוננת להעיד נגדו" לפיכך נטען כי מסוכנות זו אף "מתעצמת" וקיים חשש כי באם ישוחרר, יביא לשיבוש הליכי משפט והימלטות מהדין.

על כל אלה הוסיף ב"כ העוררת וטען בדבר קיומן של הרשעות קודמות רבות בגין עבירות אלימות חמורות בגין אף ריצה עונשי מאסר בפועל.

בדיון שהתקיים ביום 07/07/13, הוסיף וטען ב"כ העוררת כי השוטרים שהגיעו לביתה, פגשו בה "נסערת ובוכייה" כאשר זמן קצר קודם לכן שוחחה זו עם שוטר אשר היה בדרכו לדירה וזו לחשה לו כי "יבוא מהר כי המשיב עומד לרצוח אותה".

באת כח המשיב טענה בפני בית המשפט לכרסום מהותי "בחומר החקירה" אשר יש בו כדי להצדיק את שחרורו בתנאים מגבילים.

יחד עם זאת, לא חלקה על כך כי הודעות המתלוננת אכן מהוות בסיס לראיות לכאורה.

בהתייחס לסתירות להן טענה בהודעות המתלוננת, ציינה כי במספר הזדמנויות מסרה פרטים שונים או החסירה "פרטים מהותיים" ויהיה בכך כדי להשליך על המשקל שייתן בית המשפט לעדותה.

לשיטת ב"כ המשיב, לא ניתן ליתן אמון בגרסת המתלוננת ולנוכח "הסתירות ואי הדיוקים" אשר יהא בהם השלכה על התוצאה בסופו של ההליך הפלילי, אזי, מתחייב שחרורו של המשיב לחלופת  מעצר.

כב' השופט קמא בהחלטה מיום 07/07/13, קבע כי הגיע לכלל מסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה במידה מספקת שיש בה יסוד לכך שהמשיב יורשע במעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

באשר לגרסתו של המשיב ציין כי זו "לוקה בחוסר סבירות, וסתירות לממצאים אובייקטיביים והתנהגותו במהלך האירועים אף היא איננה מתיישבת עם תמימות גרסתו" (עמ' 6 שור' 29-30).

לעניין הפניותיה של ב"כ המשיב לסתירות ופריכות בגרסת המתלוננת, ציין כי עיין בהפניותיה, ואין בכל אלה כדי לכרסם בגרסת המתלוננת.